החיים, כמו ריצת המרתון, רצופי עליות ומורדות, קשיים והתמודדויות, הצלחות וכישלונות.
אז איך הכל התחיל, אתם וודאי שואלים? ביוון כמובן, בשנת 490 לפנה"ס, כך לפחות מספרת האגדה, לפיה פידיפידס,
נשלח לרוץ מהעיר "מרתון" אל "אתונה" במטרה להכריז על ניצחון היוונים על הפרסים בקרב.
המרחק בין הערים היה רב, וליתר דיוק- 42.195 מטרים, ופידיפס נפל ומת מיד לאחר ההכרזה על הידיעה.
מאז ועד היום, ריצת המרתון מסמלת, בהרבה מובנים, את החיים עצמם: מלאי אתגר וקושי, ריגוש, וסיפוק, אלמנטים המהווים חלק בלתי נפרד ממרקם חיינו.
אז איך מתמודדים עם 42.195 ק"מ? פשוט מאוד, מתבוננים על החיים ושואבים מהם השראה למסלול הריצה.
אז במיוחד בשבילכם, ליקטנו מספר טיפים חביבים, שיסייעו לכם לעבור בהצלחה כל אתגר פסיכולוגי, רגשי או פיזי וגם יצליחו להעלות על פניכם חיוך, ברגעים הקשים באמת של המרתון:
ואם כל זה לא ממש עזר, ואתם עדיין מרגישים שבא לכם לעצור, תזכרו:
"הכאב יעבור אחרי דקה, שעה או יותר, אבל אם תפסיקו באמצע הוא יישאר לתמיד…" (זה לא אני, זה לאנס אמסטרונג אמר).
ועכשיו כשאתם רגע לפני קו הסיום, חשוב לדעת ש"הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל הוא בחירה…" (הרוקימורקמי מתוך הספר "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה")
כל הכבוד ובהצלחה!
מיכל.
מיכל יערון, פסיכולוגית ספורט, מנכ"ל לעו"ף.
מחלוצות פסיכולוגיית הספורט בישראל, בעלת תואר M.A בפסיכולוגיה קוגניטיבית ומנחת קבוצות.
עובדת שנים עם ספורטאים הישגיים, ליווי מנהלים וצוותי עבודה.
אז איך הכל התחיל, אתם וודאי שואלים? ביוון כמובן, בשנת 490 לפנה"ס, כך לפחות מספרת האגדה, לפיה פידיפידס,
נשלח לרוץ מהעיר "מרתון" אל "אתונה" במטרה להכריז על ניצחון היוונים על הפרסים בקרב.
המרחק בין הערים היה רב, וליתר דיוק- 42.195 מטרים, ופידיפס נפל ומת מיד לאחר ההכרזה על הידיעה.
מאז ועד היום, ריצת המרתון מסמלת, בהרבה מובנים, את החיים עצמם: מלאי אתגר וקושי, ריגוש, וסיפוק, אלמנטים המהווים חלק בלתי נפרד ממרקם חיינו.
אז איך מתמודדים עם 42.195 ק"מ? פשוט מאוד, מתבוננים על החיים ושואבים מהם השראה למסלול הריצה.
אז במיוחד בשבילכם, ליקטנו מספר טיפים חביבים, שיסייעו לכם לעבור בהצלחה כל אתגר פסיכולוגי, רגשי או פיזי וגם יצליחו להעלות על פניכם חיוך, ברגעים הקשים באמת של המרתון:
- על טעות בהתחלה, משלמים בסוף
- זה יכאב, אל תתפלאו, רק תנשמו לתוך זה
- תכתיבו את הקצב ואל תגררו לקצבים שלא תכננתם מראש, אפילו אם נדמה לכם שזה ממש קטן עליכם!
- תחשבו חיובי – שירים שאתם אוהבים, אנשים יקרים, מילת קוד מעודדת
- אל תחכו שזה יגמר, זה יכול להיות מאד מייאש ולהאריך את הדרך
- כשתרגישו שאתם כבר לא יכולים יותר, תדעו שאתם רק בחצי הדרך. אבל היי, חצי כבר מאחוריכם!
- אם קשה לכם, סימן שאתם בעליה
- תתיידדו עם הכאב, אולי הוא יהיה חבר וירפה מעט
- גם אם זה קשה, ברגעים מסויימים תזכרו שעוד שעה, שעתיים, או יום, תהיו אחרי זה…
- אם זה נראה בלתי אפשרי, סימן שעוד לא עשיתם את זה…
- והכי חשוב, כשכואב ממש, סימן שצריך להגביר!
ואם כל זה לא ממש עזר, ואתם עדיין מרגישים שבא לכם לעצור, תזכרו:
"הכאב יעבור אחרי דקה, שעה או יותר, אבל אם תפסיקו באמצע הוא יישאר לתמיד…" (זה לא אני, זה לאנס אמסטרונג אמר).
ועכשיו כשאתם רגע לפני קו הסיום, חשוב לדעת ש"הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל הוא בחירה…" (הרוקימורקמי מתוך הספר "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה")
כל הכבוד ובהצלחה!
מיכל.
מיכל יערון, פסיכולוגית ספורט, מנכ"ל לעו"ף.
מחלוצות פסיכולוגיית הספורט בישראל, בעלת תואר M.A בפסיכולוגיה קוגניטיבית ומנחת קבוצות.
עובדת שנים עם ספורטאים הישגיים, ליווי מנהלים וצוותי עבודה.
